תנ"ך על הפרק - שופטים ג - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שופטים ג

214 / 929
היום

הפרק

הגוים המציקים, שפיטת עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא ושמגר בן ענת

וְאֵ֤לֶּה הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֣יחַ יְהוָ֔ה לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדְע֔וּ אֵ֖ת כָּל־מִלְחֲמ֥וֹת כְּנָֽעַן׃רַ֗ק לְמַ֙עַן֙ דַּ֚עַת דֹּר֣וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְלַמְּדָ֖ם מִלְחָמָ֑ה רַ֥ק אֲשֶׁר־לְפָנִ֖ים לֹ֥א יְדָעֽוּם׃חֲמֵ֣שֶׁת ׀ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וְכָל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַצִּ֣ידֹנִ֔י וְהַ֣חִוִּ֔י יֹשֵׁ֖ב הַ֣ר הַלְּבָנ֑וֹן מֵהַר֙ בַּ֣עַל חֶרְמ֔וֹן עַ֖ד לְב֥וֹא חֲמָֽת׃וַֽיִּהְי֕וּ לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לָדַ֗עַת הֲיִשְׁמְעוּ֙ אֶת־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה אֶת־אֲבוֹתָ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יָשְׁב֖וּ בְּקֶ֣רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֑י הַחִתִּ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃וַיִּקְח֨וּ אֶת־בְּנוֹתֵיהֶ֤ם לָהֶם֙ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶ֖ם נָתְנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶֽם׃וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָאֲשֵׁרֽוֹת׃וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּמְכְּרֵ֗ם בְּיַד֙ כּוּשַׁ֣ן רִשְׁעָתַ֔יִם מֶ֖לֶךְ אֲרַ֣ם נַהֲרָ֑יִם וַיַּעַבְד֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם שְׁמֹנֶ֥ה שָׁנִֽים׃וַיִּזְעֲק֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיָּ֨קֶם יְהוָ֥ה מוֹשִׁ֛יעַ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיּֽוֹשִׁיעֵ֑ם אֵ֚ת עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֥ן מִמֶּֽנּוּ׃וַתְּהִ֨י עָלָ֥יו רֽוּחַ־יְהוָה֮ וַיִּשְׁפֹּ֣ט אֶת־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֵּצֵא֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ בְּיָד֔וֹ אֶת־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַתָּ֣עָז יָד֔וֹ עַ֖ל כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתָֽיִם׃וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מָת עָתְנִיאֵ֥ל בֶּן־קְנַֽז׃וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְחַזֵּ֨ק יְהוָ֜ה אֶת־עֶגְל֤וֹן מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ל כִּֽי־עָשׂ֥וּ אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃וַיֶּאֱסֹ֣ף אֵלָ֔יו אֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וַעֲמָלֵ֑ק וַיֵּ֗לֶךְ וַיַּךְ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־עִ֥יר הַתְּמָרִֽים׃וַיַּעַבְד֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־עֶגְל֣וֹן מֶֽלֶךְ־מוֹאָ֔ב שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃וַיִּזְעֲק֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ אֶל־יְהוָה֒ וַיָּקֶם֩ יְהוָ֨ה לָהֶ֜ם מוֹשִׁ֗יעַ אֶת־אֵה֤וּד בֶּן־גֵּרָא֙ בֶּן־הַיְמִינִ֔י אִ֥ישׁ אִטֵּ֖ר יַד־יְמִינ֑וֹ וַיִּשְׁלְח֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֤ל בְּיָדוֹ֙ מִנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֥לֶךְ מוֹאָֽב׃וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב וְלָ֛הּ שְׁנֵ֥י פֵי֖וֹת גֹּ֣מֶד אָרְכָּ֑הּ וַיַּחְגֹּ֤ר אוֹתָהּ֙ מִתַּ֣חַת לְמַדָּ֔יו עַ֖ל יֶ֥רֶךְ יְמִינֽוֹ׃וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב וְעֶגְל֕וֹן אִ֥ישׁ בָּרִ֖יא מְאֹֽד׃וַֽיְהִי֙ כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְהַקְרִ֖יב אֶת־הַמִּנְחָ֑ה וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הָעָ֔ם נֹשְׂאֵ֖י הַמִּנְחָֽה׃וְה֣וּא שָׁ֗ב מִן־הַפְּסִילִים֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־הַגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֕אמֶר דְּבַר־סֵ֥תֶר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הָ֔ס וַיֵּֽצְאוּ֙ מֵֽעָלָ֔יו כָּל־הָעֹמְדִ֖ים עָלָֽיו׃וְאֵה֣וּד ׀ בָּ֣א אֵלָ֗יו וְהֽוּא־יֹ֠שֵׁב בַּעֲלִיַּ֨ת הַמְּקֵרָ֤ה אֲשֶׁר־לוֹ֙ לְבַדּ֔וֹ וַיֹּ֣אמֶר אֵה֔וּד דְּבַר־אֱלֹהִ֥ים לִ֖י אֵלֶ֑יךָ וַיָּ֖קָם מֵעַ֥ל הַכִּסֵּֽא׃וַיִּשְׁלַ֤ח אֵהוּד֙ אֶת־יַ֣ד שְׂמֹאל֔וֹ וַיִּקַּח֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב מֵעַ֖ל יֶ֣רֶךְ יְמִינ֑וֹ וַיִּתְקָעֶ֖הָ בְּבִטְנֽוֹ׃וַיָּבֹ֨א גַֽם־הַנִּצָּ֜ב אַחַ֣ר הַלַּ֗הַב וַיִּסְגֹּ֤ר הַחֵ֙לֶב֙ בְּעַ֣ד הַלַּ֔הַב כִּ֣י לֹ֥א שָׁלַ֛ף הַחֶ֖רֶב מִבִּטְנ֑וֹ וַיֵּצֵ֖א הַֽפַּרְשְׁדֹֽנָה׃וַיֵּצֵ֥א אֵה֖וּד הַֽמִּסְדְּר֑וֹנָה וַיִּסְגֹּ֞ר דַּלְת֧וֹת הָעַלִיָּ֛ה בַּעֲד֖וֹ וְנָעָֽל׃וְה֤וּא יָצָא֙ וַעֲבָדָ֣יו בָּ֔אוּ וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעֲלִיָּ֖ה נְעֻל֑וֹת וַיֹּ֣אמְר֔וּ אַ֣ךְ מֵסִ֥יךְ ה֛וּא אֶת־רַגְלָ֖יו בַּחֲדַ֥ר הַמְּקֵרָֽה׃וַיָּחִ֣ילוּ עַד־בּ֔וֹשׁ וְהְנֵּ֛ה אֵינֶ֥נּוּ פֹתֵ֖חַ דַּלְת֣וֹת הָֽעֲלִיָּ֑ה וַיִּקְח֤וּ אֶת־הַמַּפְתֵּ֙חַ֙ וַיִּפְתָּ֔חוּ וְהִנֵּה֙ אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם נֹפֵ֥ל אַ֖רְצָה מֵֽת׃וְאֵה֥וּד נִמְלַ֖ט עַ֣ד הִֽתְמַהְמְהָ֑ם וְהוּא֙ עָבַ֣ר אֶת־הַפְּסִילִ֔ים וַיִּמָּלֵ֖ט הַשְּׂעִירָֽתָה׃וַיְהִ֣י בְּבוֹא֔וֹ וַיִּתְקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיֵּרְד֨וּ עִמּ֧וֹ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָהָ֖ר וְה֥וּא לִפְנֵיהֶֽם׃וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ רִדְפ֣וּ אַחֲרַ֔י כִּֽי־נָתַ֨ן יְהוָ֧ה אֶת־אֹיְבֵיכֶ֛ם אֶת־מוֹאָ֖ב בְּיֶדְכֶ֑ם וַיֵּרְד֣וּ אַחֲרָ֗יו וַֽיִּלְכְּד֞וּ אֶת־מַעְבְּר֤וֹת הַיַּרְדֵּן֙ לְמוֹאָ֔ב וְלֹֽא־נָתְנ֥וּ אִ֖ישׁ לַעֲבֹֽר׃וַיַּכּ֨וּ אֶת־מוֹאָ֜ב בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא כַּעֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ כָּל־שָׁמֵ֖ן וְכָל־אִ֣ישׁ חָ֑יִל וְלֹ֥א נִמְלַ֖ט אִֽישׁ׃וַתִּכָּנַ֤ע מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תַּ֖חַת יַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ שְׁמוֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃וְאַחֲרָ֤יו הָיָה֙ שַׁמְגַּ֣ר בֶּן־עֲנָ֔ת וַיַּ֤ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּים֙ שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ בְּמַלְמַ֖ד הַבָּקָ֑ר וַיֹּ֥שַׁע גַּם־ה֖וּא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

רק אשר לפנים לא ידעום. כלומר אלה הגוים אשר הניח היו פחותים בעיני ישראל הראשונים לפנים ועתה על ידי העונות נתחזקו. ולהודיע כמה העון גורם. הרב כלי יקר ז"ל: לדעת הישמעו את מצות ה' אשר צוה את אבותם ביד משה. פירוש ויהיו לנסות בם את ישראל כדי שהם יבינו שהוא נסיון הישמעו את מצות ה' וזה חיוב לקיים מצותיו יתברך כי הוא אלהי עולם הוא היוצר הוא הבורא. אשר ציוה את אבותם והוא דרך ארץ ומוסר ללכת בדרכי אבותם. ביד משה והוא סברא גדולה ואמונה שלימה כי משה אמת ותורתו אמת וכל זה ישימו על לב לדעת. אמנם הוא יתברך גלוי לפניו אם ישמעו אם לאו אך כל דרכיו משפט שלא יאמרו כי הניחם ח"ו למקרה ופגע ולא עשה אופן שיתעוררו לשוב זאת היתה לו יתברך לעשות כל זה: ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני וכו'. כלומר ישראל קדושים ונשמת שדי תבינם אבל מה שישבו בקרב הכנעני ועברו ציוויו יתברך עבירה גוררת עבירה ויקחו את בנותיהם וכו' ויעבדו וכו' ויעשו בני ישראל הגם שהם בני ישראל גזע האתנים ועם סגולה. עונות ראשונים היו בעוכריהם כי עשו הרע וכו' וישכחו וכו': ותהי עליו רוח ה'. פירש רש"י ז"ל ממדרש רז"ל נסתכל מ"ש הקב"ה ראה ראיתי בין זכאים בין אינם זכאים וכו' ע"ש ורמז בכתוב שכל זה אשר שם לבו לדרוש זה הכל היה מאת הקב"ה לרחם על בניו. אך הוא מלך המשפט ויש מקטרגים וכשצדיק אחד מלמד זכות גברו הרחמים ונדחים המקטרגים וכמ"ש רבינו ישעיה ז"ל גבי ר' חנינא בן דוסא שהתפלל על בתו של נחוניא חופר שיחין ומייתי ראיה מר"מ דלא קאמר שמעתא משמיה וכשרבה בר שילא אמר ר"מ רמון מצא וכו' א"ל אליהו זכור לטוב השתא קאמר מאיר בני אומר עכ"ד ואעיקרא ה' ברחמיו שדריה לאליהו זכור לטוב אצל רבה בר שילא שיתעורר בזה וכן ה' ברחמיו נתן בלב עתניאל בן קנז שידרוש דרשה זו לתלמידיו. ובזה נתעוררו הרחמים למעלה כי הוא יתברך הבטיח למשה רבינו ע"ה להושיעם בכל אופן ונדחו המקטרגים ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד כושן רשעתים על ידי זכאי עתניאל בן קנז בעסק תורתו בכונתו ליחד הדודים ולתקן הלכה ה' כלה בפלפולו וזכר לדבר פלפולו גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והוא יחוד שלם: ותשקוט הארץ ארבעים שנה. בזכות התורה שהחזיר בפלפולו ההלכות וג"ש שנשכחו ונתנו למשה רבינו ע"ה במ' יום כנגד ד' יודין דשם ע"ב שהוא גימטריא מ'. וכנגד ד' יודין הפשוטות ושרשיות דשמות עסמ"ב ואפשר שזה רמז מ"ש בש"ס תנא מיניה מ' זמנין כמו שכתבתי בעניותי במקום אחר בס"ד: ויחזק ה' את עגלון. רמז כי הן בעון נתחזק עון העגל במה שמוסיפין לחטוא ונעשה עגלון גדול. ומדה כנגד מדה נתחזק עגלון מלך מואב ס"א וקליפה קשה: ויעבדו בני ישראל את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה. אפשר בעון שגרמו ח"ו פירוד בין יסוד ומלכות לכך נשתעבדו ח"י רמז ליסוד שנקרא חי שנה שנקראת מלכות כידוע: ויקם ה' להם מושיע את אהוד וכו'. ידוע כי כשיש נס יאירו אורים גדולים ונעשה יחוד ומתבטלין הקליפות וזה רמוז בשם הטוב של אהוד כי נמשך שפע מאלף פלא העליון לבינה ה' ראשונה ועי"ז היה יחוד קבה"ו שהם וד' וזהו אה"וד והיתה תשועה וא"ש ההי"ב: דבר סתר לי אליך המלך. אפשר דמילין לצד עילאה ימלל וכיוין לדבר לשכינה כ"י דבר זיווג לי אליך המלך מלכות כי במצוה זו אני מיחד הדודים וז"ס להעביר גלולים מן הארץ לבער הקליפה לתקן עולם רמז לקב"ה ע"ד שפירש רבינו האר"י ז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם. במלכו"ת שדי יסוד וה' שם בפי כסיל עגלון ויאמר ה"ס גימטריא אדני שבזה יהיה יחוד שלם והיה על ידי חרב שתקע בבטן ואם תחליף ב' בטן בא"ת ב"ש הוא שטן להכניעו. ועי"ז חרב נעשה חבר חיבור ויחוד שלם והוא אותיות רחב. וגם אותיות ברח כי אהוד ברח ונמלט. וגם רמז אותיות רחב על דרך מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. ונמחל החטא כי נסתלק עגלו"ן מן העולם וגברו רחמי שמים ונסתלק א"ף ותשקוט הארץ שמונים שנה גימטריא א"ף עם הכולל וישראל שקט ושאנן וא"ש ההי"ב:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך